רשות השידור חיפה נ' ח`טיב_נימר

פסק דין

בפני תביעת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום האגרה בגין אחזקת מקלט טלויזיה על פי חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") וזאת ביחס לתקופה שמשנת 2001 עד שנת 2007 וזאת בסך של 5,017 ₪ (קרן בצירוף קנס פיגורים) וזאת בהתאם לתדפיס חוב מעודכן מחודש 4/2008 (יצויין כי התביעה הוגשה על סכום גבוה יותר).

הנתבע בכתב הגנתו כפר בחבותו לשלם את האגרה, וטען כי אינו מחזיק במקלט טלויזיה. בנוסף טען הנתבע, בסעיף 7 לכתב ההגנה, כי מאחר והוא מקבל הבטחת הכנסה, הינו פטור מתשלום האגרה.

בדיון ראשון שהתקיים בתיק, התייצב ב"כ הנתבע, עו"ד דראושה, וביקש להתפטר מיצוג הנתבע בהעדר שיתוף פעולה, בקשה לה נעניתי.

בדיון הנוסף שנערך ביום 12.7.2009, התייצב הנתבע בעצמו ולאחר דין ודברים הסכימו הצדדים כי הנתבע יציג אישורים המעידים על קבלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית ובהתאם לאישורים אלו, ינסו הצדדים להגיע להסדר לסלוק החוב.

בדיון מאוחר יותר שהתקיים ביום 13.9.09, חזר הנתבע על טענתו כי אין ברשותו מקלט טלויזיה מאז התגרש כ- 10 שנים קודם לכן, וביקש לדחות את הדיון לצורך קבלת יצוג משפטי.

בעקבות זאת, חזר עו"ד דראושה לייצג את הנתבע וביום 16.12.09 נשמעו ההוכחות בתיק.

התובעת הסתמכה לצורך תביעה זו על תצהיר עדותו הראשית של מר מיכאל פרץ מנהל סניף טבריה של התובעת אשר בתצהירו (ת/2) הפנה לדו"ח ביקור בית שנערך ביום 7.10.97 ושעל פיו נמצא כי הנתבע מחזיק במקלט טלויזיה וכי אשת הנתבע אישרה עובדה זו בפני הסורק מטעם התובעת. על בסיס דו"ח זה ובהעדר הודעה אחרת מטעם הנתבע מאז שנת 1997, טענה התובעת כי התובע חייב בתשלום האגרה.

יצוין כי דו"ח הסורק האמור, אינו חתום על ידי הנתבע או על ידי אשתו ועורך הדו"ח לא התייצב כעד מטעם התובעת.

במהלך עדותו של מר פרץ הציג הלה דו"ח ביקור נוסף שערך בעצמו בבית הנתבע ביום 19.11.09 ואשר במהלכו אושרה טענת הנתבע כי אין ברשות הנתבע מקלט טלויזיה נכון למועד הביקור. אולם, על פי דברי הנתבע במהלך הביקור, עד שנת 2007 היה ברשותו מקלט טלויזיה ולאחר מכן, הוא זרק אותה. במהלך הביקור, כפי שנרשם בדו"ח (ת/1), הסכים הנתבע לשלם את הסך של 1,500 ₪ בלבד, וציין כי ביקש בעבר הנחה בתשלום האגרה בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה.

לתמיכה בעדותו של מר פרץ ביחס לדברים שאמר הנתבע במהלך הביקור בחודש 11/2009, העיד מטעם התובעת גם מר הלון ויסאם אשר היה נוכח יחד עם מר פרץ בביקור והוא דובר את השפה הערבית. הלה אישר כי הנתבע אכן ציין בפניו ובפני מר פרץ כי עד שנת 2007 היה ברשותו מקלט טלויזיה. מר הלון ציין שהוא זה שערך את דוח הביקור וכי הנתבע חתם על הדוח לאחר שהוא הבין את הדברים שנרשמו בו וכי דוח הביקור משקף נאמנה את מהלך הדברים כפי שהתרחשו בעת הביקור.

בעת חקירת הנתבע, חזר זה וטען כי לאורך כל הדרך ציין בפני נציגי התובעת כי אין ברשותו טלויזיה ולא היתה ברשותו טלויזיה מזה שנים ארוכות ובוודאי שלא במהלך השנים נשוא תביעה זו. לשאלה לשם מה הביא לתובעת את האישורים בדבר קבלת הבטחת הכנסה באם לטענתו ציין בפני התובעת שאין הוא חייב דבר בגין האגרה, השיב כי הדבר נעשה בהתאם להוראות נציגי התובעת אשר ציינו בפניו כי הדבר יסייע לו.

אציין כבר עתה כי בניגוד לעדויות נציגי התובעת אשר היו מהימנות עלי, לא מצאתי את גרסתו של הנתבע מהימנה וזאת בין היתר כאשר בעדותו אישר הנתבע כי כשילדיו היו צעירים, היה ברשותו מקלט טלויזיה וזאת בניגוד לדברים שאמר בעדותו הראשית לפיהם מעולם לא היתה לו טלויזיה.

אוסיף ואציין כי התנהלות הנתבע בפני, הן בישיבת ההוכחות והן בישיבות קודמות בהן לא היה מיוצג, העידה על הפכפכות מצידו כאשר מצד אחד נעשה על ידו מאמץ להביא להפחתת סכום החיוב ומנגד, בעת דיון ההוכחות עמד על טענתו כי לא היתה לו טלויזיה מעולם, טענה שנסתרה כאמור בהמשך עדותו.

לאור עדויות נציגי התובעת, אני קובעת כי הנתבע הודה בפניהם כי היה ברשותו מקלט טלויזיה בתקופה הרלבנטית לתביעה ודי בהודאה זו על מנת להביא לחיובו בתשלום האגרה שכן, מדובר בהודאה שנעשתה על ידי הנתבע במהלך ההליך המשפטי וכאשר הוא מודע היטב לטענות המתבררות במסגרת הליך זה ומבין את הדברים שנאמרו במהלך הפגישה. אינני מקבלת טענתו כי חתם על דוח הביקור (ת/1) רק על מנת לאשר שנציגי התובעת ביצעו ביקור בביתו.

אמנם נכונה טענת ב"כ הנתבע כי הבסיס לתביעה היה דוח הסורק משנת 1997 ומשלא העידה התובעת את עורך הדוח, מדובר במסמך חסר משמעות ראייתית כלשהי ולפיכך, לא ניתן עוד לסמוך את התביעה עליו. אולם, לאור דבריו המפורשים של הנתבע במהלך הביקור מחודש 11/2009 ולאור חוסר המהימנות של עדותו בפני, אני סבורה כי ניתן לבסס את התביעה על ראיות אלו ואין עוד צורך בדוח הסורק משנת 1997.

נכון הוא שבביקור בשנת 2009 לא החזיק הנתבע במקלט ולמעשה, קיימת הודאה של התובעת כי ירשם ברישומיה שמאז שנת 2008 הנתבע לא מחזיק עוד במקלט. אולם, אינני מקבלת טענת ב"כ הנתבע כי אופן ביצוע הביקור ועריכת הדו"ח בחודש 11/2009, מנוגד לחובות כלשהם של התובעת כרשות ממלכתית וכפי שקבעתי לעיל, שוכנעתי שהנתבע הבין היטב הן את מטרת הביקור והן את משמעות הדברים שנאמרים במהלכו שכן, הלה באותו מועד כבר היה מיוצג שוב על ידי עורך דין דראושה ואף ביקש שהות על מנת להתייעץ עימו ביחס להצעת הפשרה שהועלתה במהלך הביקור. מששוכנעתי שהדברים שנרשמו מפיו בדו"ח הביקור אכן נאמרו על ידו, אין לראות בהם דברים שנאמרו לצורך פשרה אלא הודאה מפורשת מטעמו בהחזקת מקלט עד שנת 2007 .

אשר על כן אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ולפיכך, הנני מחייבת את הנתבע בתשלום האגרה בסך של 5,017 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 13.4.08 (מועד עריכת נספח ד' לתצהיר מר פרץ) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.